יש משהו באזור הפנים שהוא הרבה יותר חשוף, יותר אישי. לפעמים זו שערה עדינה שמופיעה מעל השפה, לפעמים צמיחה לא אחידה באזור הסנטר או הפאות.

לא פה לא שם… מכירה את הביטוי? יש רגע שבו את מסתכלת במראה ורואה שהעור שלך "בסדר". הוא לא בעייתי, נראה סביר, אבל איפה הברק

יש מטלות שנדבקות לנו לשגרה בלי שעצרנו לשאול למה בעצם זה עדיין ככה. גילוח בית השחי הוא אחת מהן: פעולה מהירה יחסית, אבל כזו שחוזרת

בוקר אחד את פתאום רואה אותו. את תוהה כמה זמן הוא היה שם ומי עוד שם לב אליו חוץ ממך. הקמט הזה מעל הגבה שפתאום

איך זה תמיד קורה בדיוק ברגע הכי לא מתאים? בבוקר של פגישה חשובה, צילום, או לפני אירוע שחיכית לו. פתאום נקודה קטנה מבצבצת, ולפעמים היא

זה לא שפם! גם את מצאת את עצמך מנסה להסביר שהכתם המעצבן שיש לך מעל השפה הוא לא שפם אלא כתם פיגמנטציה? אם יש יצור

כמעט בכל יום אנחנו מוצאות את עצמנו מושיטות אוטומטית יד לפינצטה כדי לתלוש שערה מעצבנת. וכמעט לכולנו יש את הטיפול הקבוע בלו"ז להסרת שיער. בקיץ

יד על הלב, מתי בפעם האחרונה קבעת לעצמך טיפול מקצועי לעור? אולי זה היה רגע לפני אירוע, ואולי כשכמה פצעונים עקשניים חזרו לביקור. בין צבע

לפעמים נראה שכאילו התרגלנו למצב הלחוץ שבו אנחנו חיים: המלחמה, העבודה, העומס, החום… אבל זה לא באמת ככה. בואי נודה בזה: אנחנו חיות בסטרס תמידי

הם באו, שיבשו לך את המראה החלק וגם את הביטחון, ואז לאט-לאט נעלמו. אבל הם לא באמת הלכו. אחרי שהמאבק באקנה נגמר, לפעמים נשארים סימנים.